פסק-דין בתיק צ"ו 18567-06-11

            התובע שימש כמבקר המועצה בנתבעת 1, ואחיו היה מועמד להתמנות כמ"מ ראש המועצה וכסגן בשכר. הוועדה לניגוד עניינים במשרד הפנים קבעה, כי השניים לא יוכלו לכהן במקביל בתפקידים אלה, מאחר והתובע, בתפקידו כמבקר, אמור לבקר גם את מ"מ ראש המועצה. לאור זאת, מסר התובע מכתב התפטרות. לאחר שהתפטרותו נתקבלה, ולאחר שהסתיים הליך המינוי של אחי התובע לתפקיד מ"מ ראש המועצה וסגן בשכר, פנה התובע למועצה במכתב, ובו ביקש לבטל את התפטרותו. המועצה סירבה, והתובע הגיש תובענה זו, בה הוא עותר להשיבו לתפקידו.

טענות התובע

2.         לטענת התובע, יש לשאול אם התפטרותו היתה מרצונו החופשי, ללא לחץ וכפייה, ומתוך  גמירות דעת מלאה. התובע טוען, כי התפטרותו מבוטלת עקב הטעייה, מאחר והוסתרו ממנו הנחיות המופיעות בחוזרי מנכ"ל משרד הפנים, ביחס לוועדה מיוחדת אשר אמורה לטפל במקרים של קירבת משפחה ברשות מקומית. לפיכך, מדובר בטעות או בהטעייה.

            כמו כן, מדובר בטעות מצד התובע, שהתפטר בשל קיומה של חוות דעת משפטית מטעם הוועדה לניגוד עניינים, אשר אין לה כלפיו שום מעמד. אמנם, החלטת ועדה זו מחייבת את המועצה וכן את אחיו של התובע, אולם אינה מחייבת את התובע עצמו. לפיכך, מדובר בטעות בחוק מצד התובע.

בנוסף, מדובר בכפייה או בעושק, מאחר ונתבעת 1 (להלן: "המועצה") ניצלה את מצוקתו של התובע.

            התובע לא התכוון בגמירות דעת מלאה להתפטר מתפקידו.

            סמיכות הזמנים שבין שיגור הודעת ההתפטרות ובין ביטולה מלמדת, כי התובע פעל תחת לחץ ומתוך מצוקה.

3.         לאור האמור לעיל, יש לבטל את התפטרות התובע ולהורות על חזרתו לתפקידו כמבקר פנימי של המועצה.

בסיכומי התובע הוסיף התובע סעד חדש, שלא נזכר עד אז, ובמסגרתו עותר התובע כי לחילופין, יש להורות על תשלום כל זכויותיו עקב התפטרותו המאולצת.

טענות הנתבעת 1 - המועצה

4.         לטענת המועצה, התובע התפטר באופן יזום וחד צדדי. הוועדה לניגוד עניינים קבעה פעמיים, כי קיים חשש ממשי לניגוד עניינים אם התובע יהיה מבקר המועצה ואחיו יהיה מ"מ ראש המועצה וסגן בשכר. התובע התפטר, ולאחר שהושלמו ההליכים למינוי אחיו לתפקיד מ"מ ראש המועצה החליט התובע לחזור בו מהתפטרותו.

            החלק הארי של התובענה דן בחוקיות ההחלטה של הוועדה לניגוד עניינים, והתובענה הינה נסיון לעקוף את הצורך בעתירה מנהלית כנגד החלטת הוועדה. למעשה מדובר ב"תרגיל", שמטרתו לעקוף את הצורך לתקוף את החלטת הוועדה בבית המשפט המתאים.

            אין מדובר במעשה של עידנא דריתחא, אלא במעשה מושכל של תובע שבחן את חלופותיו, ועשה יד אחת עם אחיו לעקוף את החלטות הרגולטור. התובע היה שותף עם אחיו לכל המהלכים, ואפילו פנה ללשכת המבקרים הפנימיים, אשר קבעה אף היא כי יש להמנע מניגוד עניינים זה. והנה, למרות זאת, לא נקט התובע בכל הליך מזה למעלה משנה.

            התובע ידע זמן רב אודות החלטת הוועדה לניגוד עניינים, ולמרות זאת לא עשה דבר במשך כל אותם חודשים.

            גם אחי התובע הצהיר, כי יפעל לביטול החלטת הוועדה לניגוד עניינים, אולם לא עשה דבר.

            פניית המועצה לוועדה לניגוד עניינים היתה ההליך הנכון, והמועצה נהגה כך בהתאם להנחיית משרד הפנים. לא היה מקום לפנות לוועדת מינהל השירות במשרד הפנים, מאחר והנסיבות לא התאימו לכך, מה גם שלמועצה יש שיקול דעת שלא לפנות לוועדת מינהל השירות.

            טענות העושק והכפייה אינן מתאימות לנסיבות שלפנינו, ולא נתקיימו הדרישות לשם החלתן.